זמן לא ניתן לקנות, לכל אחד מאתנו יש אותה כמות שעות ביממה. 24 שעות הן הנתון היחידי, כל השאר תלוי בנו ובאופן בו אנו מתכננים את הזמן שלנו.
היחסים בין בני המשפחה עומדים למבחן בעתות לחץ ובתקופות בהן יש צורך מוגבר בקבלה ונתינה, ניהול זמן לקוי מזמן לעתים קרובות חיכוכים ומתחים, זאת היות ולכל אחד מבני המשפחה סולם עדיפויות שונה, קריטריונים שאינם חופפים וכן סגנון ניהול זמן שונה. תכנון מוקדם ותיאום ציפיות הדדיות, הבעת צרכים וחלוקה הוגנת גם אם לא שווה של המשימות והפרויקטים המשותפים הינם המפתח לאווירה טובה ולשיתוף פעולה הדדי. יש להתאים את המשימות על פי הכישורים, לוח הזמנים של שני בני הבית, היכולת להתפנות או לקחת ימי חופשה וכדו', כמו כן יש הכרח בגמישות מחשבתית והקשבה לצרכים, הקשיים והמחשבות של בני הבית.
מכירים את אלו שנמצאים כל הזמן בפעילות?
הכל רוחש סביבם, אקשן, תזזית של עשייה, התרגשות של חוסר זמן, חתירה קדימה קדימה, לעשות, להספיק, להשלים, בקיצור: בסביבתם הכל פעילות, רעש וצלצולי עשייה…
שאלה: מה באמת הם עושים שם? מהן תוצאות הפעילות הבלתי נגמרת הזאת?
תשובה: ובכן, מה שהם עושים זאת פעילות והתוצאה בדרך כלל , אפס.
סליחה, התוצאה היא עוד פעילות. כל הזמן פעילות.
הנה האבחנה: פעילות, מכוונת לפעילות.
פעילות, היא מצב נפשי שאיננו מכוון להשיג תוצאה מוגדרת.
פעולה, לעומתה, מכוונת אל מטרה וממוקדת לתוצאה.
אמרו מעתה:
פעולה Action– היא 'תהליך' שכוונתו השגת תוצאה מדידה וברורה.
(מחויבות לתוצאה)
פעילות Activity – היא 'מצב' אישי, שאין לו כל קשר עם המחויבות להשיג מטרה ברורה. (מחויבות לפעילות)
אדם 'פועל' אומר: "איזו מטרה עלי להשיג"?
אדם 'פעיל' אומר: "מה אני עושה עכשיו"?
כעת, יקל על כולנו לזהות את אנשי ה'פעילות' ואת אנשי ה'פעולה', גם כאשר הם בתוכנו.
