תִּקְשוֹבֶת – דיאלוג והקשבה

תקשורת בין אישית הינה הבסיס המרכזי לכל יחסי גומלין שלנו עם הזולת. היא מושפעת בראש ובראשונה מטיב התקשורת התוך-אישית, המוּדעוּת העצמית שלנו, יכולותינו להיות מדויקים ביחס לעצמנו וביחס למסרים המילוליים והבלתי מילוליים אותם אנו מבקשים להעביר לעמיתינו, להורים או לתלמידים שלנו.
בעולם החינוכי, פיתוח מוּדעוּת ושכלול המַקְלֵטִים והמַשְדֵרִים שלנו הם אבני יסוד להשפעה
והובלה להישגים בקרב התלמידים וממילא גם מביא הצלחה סיפוק והנאה בתפקידנו החינוכי.

מה נשמע? תקשורת בין אישית המבוססת על קֶשֶב, קשִיבוּת והקשבה
קשב – תשֹוּמַת הלב לערוצי מידע רבים ומגוונים והתמקדות במסרים וברמזים המשמעותיים שבהם, זאת תוך כדי עיבוד והיערכות לתגובה הולמת את ההקשר ואת המציאות הקיימת בזמן נתון. לשם כך עלינו כאנשי חינוך להיות נוכחים בִּמְלוֹאֵנוּ ופנויים לקליטה נכונה של כמות עצומה של מידע, לסנן, לפרש, לעבד ולהגיב באופן הולם הן כלפי התלמיד והן כלפי ציפיותינו מעצמנו.
קשִיבוּת – מוּדַעוּת קשובה, רגישוּת ושִֹימת הלב והמוח בצורה מכוונת ובלתי שיפוטית לחוויות המרחשות בזמן נתון, זוהי מיומנות נרכשת הדורשת מוּדעוּת ואימון.
הקשבה – הפניית אמצעי הקליטה הקוגניטיביים שלנו: הקשב והקשיבות ואמצעי הקליטה הפיזיים שלנו: השמיעתיים, החזותיים והתחושתיים. זאת במטרה להבין את המסרים המועברים אלינו או את האירועים המתרחשים לנגד עינינו או אוזנינו.
הַקֶשֶב הקשִיבוּת וההקשבה בעוצמות משתנות ומותאמות, מאפשרות לנו כאנשי החינוך לנהל באופן יעיל ומאוזן את מרחבי התקשורת ואת מרחבי הרגש שלנו על פי הצורך ועל פי ההקשר.

מה הפירוש? – גישה תלוית הֶקְשֵר, פרשנות ורקע
גישה הינה הדרך האופיינית בה התלמיד פועל ומגיב במציאות. הגישה מהווה סימפטום שאינו מספר לנו את הסיפור השלם אלא את קצה הקרחון ההתנהגותי.
הֶקְשֵר (Context) – מה שמוליד את הגישה הינו ההקשר בה מתקיימת המציאות הנתונה.
על מנת לגלות את ההקשר עלינו ללמוד להבחין בגישה של התלמיד שאינה הולמת את המציאות או את מה שסביר לצפות ממנו ביחס לעצמו ולקבוצת בני גילו וליזום מרחב בו נוכל לחשוף את ההקשר הספציפי המוליד את הגישה המסוימת ולהתאימו.
לשם כך עלינו ליצור "הֶקְשֵר משותף" עם התלמיד ובו צריכים להתקיים מרכיבים כגון, הקשבה, אמפתיה, אהבה, אמון וביטחון. כאשר אלו יהיו נוכחים נוכל לגשת להבנת ההקשר שהתלמיד מביא איתו וממילא להתערב באופן נכון במטרה לשנות את הגישה הבלתי רצויה.

שיקוף ושיקוף סלקטיבי – שבעה דברים בחכם… שואל כעניין… ומשיב כהלכה (אבות ה')
שיקוף המציאות כהווייתה לא תמיד ישיג את המטרה החינוכית. קיימות טכניקות ודרכים לשיקוף סלקטיבי לתלמיד באופן ההולם את המציאות ומשיג את המטרות לשמם אנו חותרים לשיח עם התלמיד.
מובן שהקשבה היא תנאי ראשוני, השהיית תגובה ועיבוד, וידוא הבנת עיקרי הדברים, מענה מותאם, פסק זמן לחשיבה ועיבוד, פתרון דיאלוגי משותף

אמפתיה – ההכרח שתתקיים בחוויה של הזולת, הבחנה בין הזדהות לאמפתיה
אמפתיה הינה חוויה סובייקטיבית של הצד אליו אנו מבקשים להיות אמפתיים, היא תתבטא בהבנה עמוקה לרגש אותו מביע התלמיד אף אם נראה למורה כי הרגש מוקצן או בלתי הולם בעליל. האמפתיה אינה מחייבת הסכמה אלא ניסיון כן להבין את נקודת המוצא, הפרשנות והרגש הנלווה אליה מצד התלמיד. חוויית האמפתיה תביא איתה נכונות מצד התלמיד להרחיב את שדה הראייה לפירושים אחרים וממילא מציאת דרכי פתרון אחרות מאלו אשר התקיימו לפני המפגש האמפתי.

אומנות שאילת שאלות – מה שנשאל יקבע את התשובה שנקבל
דרכים רבות לשאול שאלות, ישנן תשובות המתחפשות לשאלות, סוּגֶסְטיוֹת, מנגינות שונות ומניפולציות רבות בדרך בה אנו שואלים שאלות את תלמידינו, הן במישור הפדגוגי/דידקטי והן במישור האישי/רגשי.
שאילת שאלות היא מיומנות נרכשת ועל כן ננסה להבין את סוגי השאלות הסגורות הפתוחות והפותחות ומהו העיתוי הנכון לכל סוג שאלה על מנת שתהפוך לשאלה פורייה.