פעמים רבות בגיל הנעורים קיימת התחושה גם אם היא סובייקטיבית ש"לא מבינים אותי", הנער מתקשה להסביר את עצמו, דרכי התקשורת עם הוריו משובשות, רגשות גואים, תחושות של החמצה ואכזבה הדדיים מוליכים אל המסקנה ש"אף אחד לא באמת מבין אותי"
תחושה זאת מכרסמת בדימוי העצמי המתהווה, דווקא בתקופה זאת בו הנער בונה את התפיסה העצמית שלו ומגבש את זהותו, התקופה בה הוא זקוק ביותר למבוגרים משמעותיים שיבינו אותו.
מובן שלא אחת אנחנו משתדלים להבין אותו ולהבין ללבו אולם קיים מחסום בלתי נראה אשר אינו מאפשר לנו לגלות אמפתיה או לחילופין לא מאפשר לנער לחוות אמפתיה מצדנו.
כך או כך יש צורך בסדרת פעולות ובתהליך שיאפשר לנו לשוב ולהיות משמעותיים עבורו בתקופה קריטית כל כך בהתפתחותו.
עלינו לזכור שאם לא ימצא אוזן קשבת והבנה מצדנו, יחפש אותן במקום אחר ושם הרלוונטיות שלנו מטלת בספק ולעתים ניאלץ לעסוק בכיבוי שריפות בדיעבד.
עלינו להתחדש ולהניע תהליך התקרבות ושימוש בדרכי תקשורת יעילות לחיזוק הקשר וסיוע לבננו.
ניתן לבצע תהליך משותף להורים ולילד או בנפרד
