מחפש או מתחפש?

"חג פורים, חג גדול לילדים"

אנו קרבים לחג הפורים, אחד החגים אם לא ה…חג שהילדים אוהבים. איזה כיף, מתחפשים! "מסכות, רעשנים…"
מה פירוש המילה 'תחפושת', ומהו מקורה? מהי מסכה? אנו מוצאים במקרא בספר שמואל: "וַיִּתְחַפֵּשׂ שָׁאוּל, וַיִּלְבַּשׁ בְּגָדִים אֲחֵרִים…". ויקיפדיה מגדיר: "…בגד המציג את הלובש בזהות שונה מזהותו האמתית, לעתים כוללת מסכה או איפור…". המַסֵּכָה היא כיסוי מלא אוֹ חלקי לפנים. מקורה של המילה העברית 'מסֵכה' היא במילה 'מסך', שמשמעותה היא וילון או מחיצה (מטרת שניהם: להסתיר). כלומר המסכה היא, בעצם, אביזר שמשמש להסתרת הפנים וְכִסּוּיָם.
מהו קסמו של החג? מה יש בהן, ביציאה מהדמות הרגילה שלנו וההתחפשות למישהו אחר?
חיים ולדר כותב בספרו 'מאחורי המסכה': "…לכל אדם, פרט לאישיות, ישנה גם תדמית – הצורה בה רואים אותו בני האדם מסביב. מכיוון שבני אדם מתקשים לשנות לטובה את אישיותם, יש המתמקדים בדרך הקלה – בתדמיתם. לשפר תדמית – זה בסדר, כמו ללכת בבגדים מתאימים. אך כאשר אדם מתרכז רק בתדמית, הוא משקיע את ימיו ולילותיו בטיפוח פריט חיצוני במקום בטיפוח עצמו. אישיותו של בן אדם יכולה לעמוד מול קשיים, כאב, עינויים גשמיים ונפשיים, אולם תדמיתו של אדם היא כבלון נפוח. סיכה אחת והכל מצטמק. כל מה שעמל במשך שנים – יורד לטמיון. על האדם לזכור כל העת לטפח את אישיותו. במקרים מסוימים, מותר לו לטפח גם תדמית, אך חשוב שיזכור כל העת כי זו המסכה ולא המקור".
ולדר מצביע על נקודה מהותית ביותר באופן שבו גם אנו, המבוגרים, פועלים. אנחנו בונים לעצמנו תדמית או מסכה המסתירה משהו פנימי שאותו קשה לנו יותר לשנות. היות שאנחנו עוטים תחפושות שונות בכל השנה, פורים מרגש אותנו פחות, אולם אצל ילדים נושא הזהות טרם התגבש, וברוב המקרים הם ישירים מאוד ונטולי מסכות, ועל כן אצלם יש משהו מרגש מאוד במעבר לתפקיד אחר, בדרך כלל לדמות שהיא מושא חלומותיהם. אם נשים לב היטב, נבחין שהילדים עוסקים בהחלפת זהויות פשוטה כמעט בכל משחק: בגן הילדים, במשחק בבית בלגו, בבובות ואף בחבורות הילדים בגן השעשועים.
עלינו לנצל את תקופת הילדות כדי ללמד את ילדינו לקבל ולאהוב את עצמם כפי שהם, להיות כנים וישירים, ללא הצורך לעטות על פניהם מסכות. גם אנחנו נוכל כמובן להסיר מסכות ולהתבונן בעצמנו, להשתנות ולהשתפר, ויפה שעה אחת קודם.
צ'ארלי צ'פלין כתב לרגל יום הולדתו ה-70:
כאשר אהבתי את עצמי באמת
יכולתי להבחין שהיגון והסבל הרגשי שלי הם רק אזהרות שאני הולך נגד האמת הפנימית שלי.
היום אני יודע שקוראים לזה 'אותנטיות'.
כאשר אהבתי את עצמי באמת
הפסקתי להשתוקק לחיים אחרים והתחלתי לראות את כל המתרחש כתרומה לצמיחתי.
היום אני יודע שזה נקרא 'בגרות'.
כאשר אהבתי את עצמי באמת
הפסקתי לרצות להיות תמיד צודק וכך טעיתי הרבה פחות. היום גיליתי שלזה קוראים 'צניעות'.
כאשר אהבתי את עצמי באמת
סירבתי להמשיך לחיות בעבר ולדאוג כל הזמן למה שיהיה בעתיד. עכשיו אני חי את הרגע הזה, כי כאן מתרחש הכול. היום אני חי כל יום ויום, ולזה קוראים 'שלמות'.