סוד הזוגיות: 1+1=3
בשורות הבאות אבקש לשרטט את הקווים והיסודות בסוגיות הקשורות לחיי משפחה וזוגיות, כפי שאני רואה ומכיר אותם מהמחקר, מניסיוני בליווי זוגות במשבר וכמגשר בקהילה ובמשפחה.
ראשית לכול, ערכי יסוד בהירים ואיתנים הם הבסיס שעליו נבנים חיי הזוגיות. הערכים הם אלו אשר יבואו לידי ביטוי בשעת מבחן, ועל פיהם תקבענה תוצאותיו.
מלבד ערכי היסוד הכלליים הנגזרים מחינוך ומתכונות אנושיות כגון יושר, מוסר, נאמנות ועוד, אני מבקש לעסוק בערכים בהקשר הזוגי.
כבוד הדדי הוא הערך אשר יאפשר מלכתחילה את קבלת השונות ואת מתן המרחב לבן או בת הזוג בתוך היחד הזוגי.
ערך פעיל חשוב ביותר אשר משמש ככלי רב ערך הינו הקשבה. הקשבה הבאה מתוך כבוד וקבלת האחר מאפשרת הבנה גם של מה שלא נאמר, הקשבה לשקט שבין המילים, לאינטונציה ולשפת הגוף, כדי להבין את המתרחש בלב בן או בת הזוג. הקשבה זו תאפשר תחושת ביטחון ויכולת לבטא רגשות וצרכים גם ברגעים של חוסר הסכמה.
רגעים אלו הינם רגעי מבחן לאיתנות המערכת הזוגית, ובהם ייבדק טיבם של התקשורת הבין-אישית, הכבוד ההדדי והיכולת לקבל את הצד השני גם כאשר הדעות חלוקות. היכולת ללמד סנגוריה על האחר בכל עת תאפשר חשיבה עצמאית וביטחון עצמי בלתי תלוי.
שני מרכיבים ליחד הזוגי: הכרה של כל אחד מבני הזוג במעלותיו וחולשותיו האישיות וקבלתן עם נכונות וגמישות להשתנות ולהתפתח באופן חיובי כמובן, לצד הכרת המעלות והיתרונות של בן/בת הזוג והעצמתם. שני אלו יביאו לאיזונים בריאים והשלמה של היחד, ליחידה זוגית חזקה המורכבת משלושה חלקים: האיש, האישה… והזוג השלם, שהוא הרבה יותר מסך החלקים של שניהם. 1+1=3
על בסיס האמור לעיל, ורק עליו, יכולה להיבנות אהבת אמת שאינה תלויה בדבר, אהבה במובן הנקי שלה שהוא קבלת האחר ללא תנאי, כבוד, הערכה, הקשבה ומרחב אישי להתפתחות וביטוי עצמי.
הביטוי הרגשי לאהבה זו הוא כמובן בחֲבֵרוּת אמִתית, שותפות, אמפתיה, העצמה, הוקרה ועזרה שיוצרות קִרבה נפשית ופיזית ורגשות חזקים של געגוע ואושר.
ומה על הזוגיות של הדור הבא? על האדם הצעיר בן זמננו להתמודד עם נורמות שלא היו מנת חלקם של הדורות הקודמים. אהבה הפכה שם נרדף למשיכה פיזית, ותאים משפחתיים רבים מתפרקים בהיעדר מרחב של נתינה הדדית. כהורים איננו בהכרח חלק מקבלת ההחלטות של ילדינו בהגיעם לפרקם, והאתגר הגדול העומד לפתחנו הוא מתן ארגז כלים גדול ככל האפשר לפני שהם מבצעים את הבחירות המשמעותיות בחייהם.
בארגז הכלים של ילדינו קיימת הדוגמה האישית שלנו. את הדוגמה לזוגיות הם לוקחים מאתנו במהלך חייהם. על כן עלינו להתבונן כיצד אנו פועלים ברגעי המבחן, האם נוכחים הכבוד וההקשבה בעת מחלוקת והאם קיים ויתור הדדי למען אחדות ושלמות התא המשפחתי. חשוב ליצור מנגנונים לפתרון קונפליקטים והכרעות, לדעת להסכים על זה שלא מסכימים, ועם זאת לא לשבור את הכלים. דברים אלו מחלחלים לתודעת הילדים כבר מגיל צעיר וממתינים שם לעת שבה יצטרכו הם לבנות את קינם.
נשאל את עצמנו: האם אנו, כהורים, פועלים בשיתוף פעולה לכיוון אחד משותף? האם אנו מחנכים את ילדינו לאורם של ערכים ברורים וישימים? האם ישנה בינינו אחדות גם כאשר אין אחידות?
ילדינו יבחנו לא אחת את אחדותנו במניפולציות מסוגים שונים. אם התקשורת בינינו פתוחה ובריאה, נשדר תמיד שההחלטות מתקבלות ביחד, כך נרוויח גם מתן דוגמה טובה לשיתוף פעולה. ילדינו קולטים אותנו ובוחנים אותנו על פני תקופה ארוכה. הם לומדים לזהות את השפה האישית והזוגית שלנו, ובעזרת אלו ימשיכו גם הם בהקימם את משפחותיהם על בסיס איתן ואוהב.